הם מגיעים אליי יחד, זוג הורים במטרה לדבר על הבן היקר לליבם.

"הוא היה ילד נהדר, חביב נחמד, בסדר בלימודים. פתאום משהו השתנה, אולי זו החברה שהוא מסתובב איתה, אולי התקופה של הקורונה השפיעה עליו."

אני מקשיבה, נושמת ושואלת מה הם פוגשים בבית. "הוא הרבה עצבני וכעוס, מתווכח על כל דבר קטן, מרוחק מאיתנו." 

"כן, נשמע שאתם מתמודדים עם בן בגיל ההתבגרות." אני מניחה את הדברים בחלל החדר

אנחנו מדברים על הקושי להתבגר, האבא משתף שהם עושים הכל בשבילו ואפילו לא זוכים לשמוע מילות תודה ממנו. ההתנהגות שלו מותירה בהם תחושה של אכזבה, תסכול וכשלון.

אני שואלת "אתם זוכרים איך היה גיל ההתבגרות של כל אחד מכם, מה אתם חוויתם?"

האמא מספרת שהיא היתה ילדה טובה וממושמעת, האבא מספר שכנראה גם הוא "עשה שיעור" להורים שלו כשהיה מתבגר. זכור לו מקרה אחד במיוחד כאשר לא חזר הביתה וההורים מאוד דאגו לו. 

"אולי הבן שלנו לא כל כך גרוע" מהרהר האבא לאחר שצלל לזכרונות נעוריו

דיברנו על גיל ההתבגרות, על מה קורה במעבר מילדות לבגרות, על השינויים בגוף, על ההורמונים, על הלחץ החברתי, על הציפיות של ההורים מהילדים, שאמנם לא מדוברות אך מורגשות ועוד איך מורגשות. וגם דיברנו על הצורך לגבש זהות, לברר מי אני מה אני, והרבה פעמים למרוד על מנת להרגיש את הנפרדות והעצמאות. 

בנקודה הזו הצעתי להעזר בסוסים שבחווה כדי להעמיק את העבודה הטיפולית.

הם מסכימים ואנו נכנסים למגרש. במגרש נמצאים שלושה סוסים משוחררים. המשימה היא לגשת אל הסוסים וליצור איתם קשר עד כדי נגיעה. 

האבא מיד ניגש בהליכה מהירה לכיוון אחד הסוסים, האמא מצטרפת מאחור. הסוסים מתחילים לרוץ במגרש, כך כמה פעמים, הם ניגשים והסוסים בורחים כרצונם.

בנקודה מסוימת הם ניגשים אליי חזרה, אומרים "תשמעי לא הולך, לא יודעים מה לעשות." האמא אומרת, "זה בדיוק כמו בבית עם הבן שלנו אתה מתקרב אליו והוא בורח."

ראיתי במבט עיניו של האבא שהוא לא אוהב את האשמה שנזרקה לעברו.

אני מנחה אותם "בואו תנסו לגשת שוב באופן כזה שהסוסים יישארו לעמוד."

אני רואה אותם מדברים ביניהם, ניגשים ביחד לאט לאט, בצעדים מדודים, מדי פעם עוצרים עד שהם מגיעים לסוסים, סוס אחד אפילו ניגש לקראתם. 

ואז אחרי שליטפו את הסוסים הם חזרו אליי ואמרו, "הפעם זה הצליח לנו."

התחלנו לדבר מה היה ההבדל בין הפעם שזה הצליח לפעמים שלא.

"בפעם שזה הצליח", הם משיבים תוך התבוננות, "היינו יותר קשובים, ניגשנו מתוך קשב לסוסים, הסתכלנו מה קורה, הלכנו לאט יותר, בלי לחץ, אפשר לומר אפילו שהשארנו מקום ומרחב לסוסים."

נהדר, אני משיבה, ומה הקשר בין התהליך שעשינו כעת לבין מה שקורה לכם עם הבן?"

"אני חושבת שננסה את אותו הדבר גם בבית", אומרת האמא. "נראה לי שזה לימוד חשוב בשבילנו."